יכול להיות שאתם כאן כי אתם משתמשים בחומרים – אולי קנאביס להרגעה, טבק בהפסקות, או חומרים פסיכדליים לחקירה עצמית. יכול להיות שאתם לא מגדירים את עצמכם כ”מכורים” במובן הקלאסי, ולא רואים צורך בגמילה מלאה או מסגרת שיקומית נוקשה. ועדיין, ייתכן שעולה בכם שאלה לגבי השליטה שלכם על השימוש, או שאולי אתם תוהים אם הדפוסים הנוכחיים באמת משרתים אתכם. אם התחושות האלו מוכרות לכם, הפוסט הזה נכתב עבורכם.

אנשים רבים נמצאים במקום הזה – מקום של שאלה, של רצון לבחון את הקשר שלהם עם חומרים, מבלי להרגיש שהם חייבים להתאים לתבניות המוכרות של “טיפול בהתמכרויות”. החדשות הטובות הן שישנן גישות טיפוליות מודרניות שמכירות במורכבות הזו ומציעות דרך אחרת, מכבדת ומעצימה. שתיים מהגישות הללו הן פסיכותרפיה אינטגרטיבית להפחתת נזקים (IHRP) וטיפול מבוסס קשיבות (מיינדפולנס) למניעת הישנות (MBRP). במאמר זה, נצלול לעומקן של גישות אלו ונבין כיצד הן יכולות להיות רלוונטיות במיוחד עבורכם.

להבין את מערכת היחסים שלכם עם חומרים: זה לא שחור או לבן

לפני שנצלול לגישות הטיפוליות, חשוב להכיר בכך ששימוש בחומרים הוא תופעה מורכבת. אנשים משתמשים בחומרים ממגוון סיבות: התמודדות עם לחץ, חרדה או כאב, חיפוש אחר הנאה ורוגע, רצון להשתלב חברתית, או חקירה רוחנית ותודעתית. לעיתים, השימוש אכן ממלא פונקציה מסוימת, לפחות בהתחלה. עם זאת, לאורך זמן, דפוסי שימוש מסוימים עלולים להוביל לאובדן שליטה, לפגיעה בתפקוד היומיומי, במערכות יחסים, בבריאות הפיזית והנפשית, או פשוט לתחושה שהחומר מנהל אותנו במקום שאנחנו ננהל אותו.

אם אתם מזדהים עם התחושה הזו – שהשימוש אולי יצא קצת משליטה, או שאתם כבר לא בטוחים שהוא משרת אתכם כפי שהיה פעם – אבל עדיין לא מרגישים צורך ב”גמילה” טוטאלית, אתם לא לבד. רבים חווים אמביוולנטיות כזו. התפיסה הרווחת בחברה נוטה לראות שימוש בחומרים כדיכוטומיה של “התמכרות” או “אי-התמכרות”, אך המציאות מורכבת הרבה יותר. כאן נכנסת לתמונה גישת הפחתת הנזקים.

פסיכותרפיה אינטגרטיבית להפחתת נזקים (IHRP): לפגוש אתכם איפה שאתם נמצאים

פסיכותרפיה אינטגרטיבית להפחתת נזקים (Integrative Harm Reduction Psychotherapy – IHRP), שפותחה על ידי ד”ר אנדרו טטרסקי ואחרים, היא גישה טיפולית ששמה במרכז את האדם ואת צרכיו הייחודיים. היא יוצאת מנקודת הנחה שאין פתרון אחד שמתאים לכולם, ושכל אדם הוא המומחה לחייו.

עקרונות מרכזיים ב-IHRP:

1. “פוגשים אתכם איפה שאתם”: בניגוד לגישות מסורתיות רבות, IHRP אינה דורשת התחייבות מראש להימנעות מוחלטת (אבסטיננסיה) כתנאי לקבלת טיפול. המטרה הראשונית היא ליצור קשר טיפולי בטוח ומכבד, ולהבין את עולמכם ואת מערכת היחסים שלכם עם החומרים.
2. הפחתת נזקים כמטרה מרכזית: המטרה העיקרית היא להפחית את הנזקים הפוטנציאליים הקשורים לשימוש בחומרים – בין אם הם פיזיים, נפשיים, חברתיים או תפקודיים. זה יכול לכלול מגוון רחב של יעדים, החל משימוש בטוח יותר, דרך הפחתת תדירות או כמות, ועד הימנעות מלאה – אם זו הבחירה שלכם.
3. הבנת הפונקציה של השימוש: חלק מרכזי בטיפול הוא חקירה משותפת של התפקיד שהחומר ממלא בחייכם. מהם הצרכים שהוא מספק? באילו מצבים אתם פונים אליו? הבנה זו חיונית לפיתוח אסטרטגיות התמודדות חלופיות ובריאות יותר.
4. קביעת מטרות משותפת ומותאמת אישית: המטרות הטיפוליות נקבעות בשיתוף פעולה מלא אתכם, בהתאם למה שנכון וריאלי עבורכם בשלב זה. הטיפול הוא תהליך גמיש, והמטרות יכולות להשתנות ולהתפתח לאורך זמן.
5. שילוב גישות (אינטגרטיביות): IHRP משלבת עקרונות וכלים ממגוון גישות טיפוליות, כולל גישות פסיכודינמיות, קוגניטיביות-התנהגותיות (CBT), הומניסטיות וכמובן – קשיבות (מיינדפולנס).
6. התייחסות לאדם השלם: הטיפול מתייחס לא רק לדפוסי השימוש, אלא גם להיבטים רחבים יותר של חייכם, כמו היסטוריית חיים, טראומות (אם היו), קשיים רגשיים, דימוי עצמי, מערכות יחסים ואיכות חיים כללית. לעיתים קרובות, שימוש בחומרים הוא ניסיון (לא תמיד מוצלח) לווסת רגשות קשים או להתמודד עם כאב נפשי.

איך IHRP רלוונטי עבורכם?

אם אתם חוששים מגישה שיפוטית או כזו שתכתיב לכם מה לעשות, IHRP מציעה מרחב אחר. זוהי גישה שמכבדת את האוטונומיה שלכם, מאפשרת לכם לחקור את דפוסי השימוש שלכם בקצב שלכם, ומסייעת לכם לקבל החלטות מושכלות לגבי השינויים שאתם רוצים לעשות. היא מתאימה במיוחד למי שמרגיש אמביוולנטי לגבי שינוי, או למי שאינו מעוניין או מסוגל להתחייב להימנעות מלאה כרגע, אך עדיין רוצה לשפר את איכות חייו ולהפחית את ההשפעות השליליות של השימוש.

טיפול מבוסס קשיבות (מיינדפולנס) למניעת הישנות (MBRP): לפתח מודעות ולשנות את התגובה האוטומטית

טיפול מבוסס קשיבות למניעת הישנות (Mindfulness-Based Relapse Prevention – MBRP) פותח על ידי ד”ר ג. אלן מארלט, ד”ר שרה בואן, ד”ר נהה צ’אולה ואחרים. זוהי גישה המשלבת תרגול קשיבות (מיינדפולנס) עם אסטרטגיות קוגניטיביות-התנהגותיות מוכחות למניעת הישנות של דפוסי שימוש בעייתיים.

מהי קשיבות (מיינדפולנס)?

קשיבות היא היכולת להפנות תשומת לב באופן מכוון לרגע הנוכחי, ללא שיפוטיות. זהו סוג של מודעות שמאפשר לנו להתבונן במחשבות, ברגשות ובתחושות הגוף שלנו כפי שהם, מבלי להזדהות איתם באופן אוטומטי או להגיב אליהם מתוך הרגל.

כיצד MBRP עובד?

MBRP נועד לעזור לאנשים לפתח מודעות לדפוסים האוטומטיים שמובילים לשימוש בחומרים וללמוד דרכים חדשות ומיומנות יותר להתמודד עם טריגרים, תשוקות (cravings) ומצבים רגשיים מאתגרים.

1. זיהוי “טייס אוטומטי”: כולנו פועלים לעיתים על “טייס אוטומטי”, במיוחד כשמדובר בהרגלים. MBRP עוזר לזהות את הרגעים האלה, שבהם אנחנו פועלים מתוך דחף או הרגל מבלי לשים לב.
2. מודעות לטריגרים ותשוקות: הטיפול עוזר לזהות את הגורמים הפנימיים (מחשבות, רגשות, תחושות גוף) והחיצוניים (אנשים, מקומות, מצבים) שמעוררים את הדחף להשתמש. הוא מלמד להתבונן בתשוקות הללו מבלי לפעול לפיהן מיד.
3. שינוי היחס למחשבות ורגשות: במקום לנסות להדחיק או להילחם במחשבות ורגשות לא נעימים (מה שלעיתים קרובות רק מגביר אותם), MBRP מלמד לקבל אותם כחלק טבעי מהחוויה האנושית, ולהתייחס אליהם “פשוט” כאל אירועים חולפים בתודעה שלאו דווקא נכונים.
4. פיתוח תגובות מיומנות: על ידי יצירת “פאוזה” בין הדחף לתגובה, מתאפשר לנו לבחור בתגובה מודעת ומקדמת יותר, במקום להגיב באופן אוטומטי ואימפולסיבי.
5. תרגולים מרכזיים:
   • נשימה מודעת: התמקדות בתחושות הנשימה כעוגן לרגע הנוכחי.
   • סריקת גוף: הפניית תשומת לב שיטתית לתחושות בחלקים שונים של הגוף.
   • “גלישת דחף” (Urge Surfing): טכניקה עוצמתית שבה לומדים להתבונן בתשוקה (craving) כגל שעולה, מגיע לשיא, ואז דועך באופן טבעי, גל שניתן “לרכוב” עליו (במקום לתבוע בו). הרעיון הוא לחוות את התשוקה במלואה, בסקרנות וללא שיפוט, ולהבין מתוך חוויה שהיא זמנית וחולפת.
   • מרחב נשימה SOBER: ראשי תיבות של Stop (עצור), Observe (התבונן), Breathe (נשום), Expand (הרחב מודעות), Respond (הגב באופן מודע). זהו תרגול קצר שניתן ליישם במצבי לחץ או פיתוי.
   • תנועה מודעת ומדיטציית חמלה ואהבה עצמית.

השילוב המנצח: כיצד IHRP ו-MBRP עובדים יחד

היופי הוא ששתי הגישות הללו, IHRP ו-MBRP, לא רק שאינן סותרות זו את זו, אלא הן משלימות זו את זו בצורה יוצאת דופן.

יחד, שתי הגישות הללו מציעות דרך הוליסטית ומעצימה לשינוי. הן מכירות בכך ששינוי אמיתי ובר קיימא מגיע מתוך מודעות, קבלה (של החוויה הפנימית, לאו דווקא של התנהגות מזיקה), ובחירה מודעת, ולא מתוך כפייה או מאבק פנימי מתמיד.