אי פעם עצרתם לשאול את עצמכם אם יש משהו מעבר? אם במערכת היחסים שלכם עם קנאביס חבוי פוטנציאל עמוק יותר, כזה שאתם רק מגרדים את פני השטח שלו? אם כן, אתם לא לבד.
הדלת שדרכה אנחנו פוגשים את הקנאביס לראשונה יכולה להיראות שונה מאוד מאדם לאדם. עבור רבים, זו עדיין הדלת החברתית: חבר מעביר לך ג'וינט במפגש שקט, ולצידו סט שלם של הוראות לא כתובות – "זה בשביל להירגע", "זה יצחיק אותך". עבור אחרים, במיוחד בישראל של היום, הדלת היא של בית מרקחת סטרילי למראה: מרשם ביד, אבל לרוב אפס הדרכה אמיתית לגבי הצעד הבא.
אך באופן מפתיע, מה שקורה אחרי שעוברים בדלת הזו דומה להפליא. מתחיל תהליך של ניסוי וטעייה. מסע. הפעמים הראשונות יכולות להיות כמו רולטה – פעם התקף צחוק ורעב שאנחנו לומדים לשלוט בו, ופעם אחרת, מינון לא מדויק שמוביל להתקף חרדה או אפילו לחוויה פסיכדלית מלאה שלא ציפינו לה. זה יכול להיות מבלבל. זה יכול להיות מרתיע.
לאט לאט, אנחנו לומדים. אנחנו מאלפים אותו. אנחנו לומדים מה המינון הנכון כדי להיות חברותיים, איזה זן מתאים כדי להיות שקטים. אנחנו לומדים, למעשה, לכופף אותו לרצוננו, להפוך אותו לכלי. בדינמיקה הזו, מערכת היחסים פשוטה: אנחנו המשתמשים, והצמח הוא הכלי שאנחנו מנסים לשלוט בו. וחשוב להבהיר: אין שום דבר רע בכך. לכלי יש את המטרה שלו.
כאן, בצומת הזו, הדרכים שלנו מתחילות להיפרד. יש מי שהחוויה פשוט לא נעימה עבורם, והם מחליטים לעצור. אחרים מוצאים את ה'נישה' שלהם: הקנאביס הופך לבן לוויה לאירועים חברתיים ספציפיים, נשאר במגירה עד שהוא נדרש, אבל לא הופך לחלק מהותי מהחיים. וישנם אלה שהשימוש עבורם הולך ומתרחב. הם מגלים שהצמח הופך חוויות רבות למהנות יותר, ומתחילים לשלב אותו ביותר ויותר מצבים – עד שלעיתים הם שוכחים איך לעשות דברים בלעדיו.
עבור רובנו, אחד מהדפוסים האלה מתקבע. הוא הופך לחלק משגרת החיים, יציב כמעט כמו החיים עצמם. אנחנו הופכים למומחים ב'שימוש' הספציפי שלנו, יודעים בדיוק איך להפעיל את הכלי הזה כדי להשיג את התוצאה הרצויה לנו.
מכלי לכלי עמום: כשהקסם מתחיל להתפוגג
ה'שימוש' הוא במהותו רחוב חד-סטרי. מערכת יחסים של פקודות, לא של הקשבה. אנחנו באים עם דרישות ברורות: "תרגיע אותי", "תשכיח ממני", "תפסיק את הרעש". ובהתחלה, זה עובד. אבל ככל שהשליטה שלנו בכלי גדלה והחוויה הופכת לשגרה, הקסם הראשוני מתפוגג. עבור רובנו, ההשפעה פשוט הופכת לפחות עוצמתית; המינונים עולים, אבל התוצאה מתייצבת על רמה פחות מרגשת. אצל אחרים, קורה משהו מוזר יותר. הצמח מתחיל "למרוד". אנחנו מבקשים ממנו שקט והוא מגיב בלופ של מחשבות חרדתיות; אנחנו מבקשים רוגע והוא עונה בדופק מואץ.
כך או כך, זו תחושה מוכרת: הדינמיקה הישנה אינה מה שהייתה, ואולי אף אינה משרתת אותנו עוד. קנאביס הוא שותף נפלא, אבל משרת גרוע.
ומה קורה אז, כשהכלי שהבטיח רגיעה מביא חרדה, או כשהקסם הגדול הופך לשגרה אפורה? אנחנו זוכרים את הימים הראשונים, אבל פוטרים אותם כ"ירח דבש" שנגמר. קל לנו לקנות את ההסבר המדעי על סבילות והסתגלות נוירולוגית, ולהניח שהקסם אבד לתמיד. הרעיון שאפשר לגלות פלאים חדשים עם אותו בן לוויה ותיק אפילו לא עולה על דעתנו. אבל למרבה המזל, זו לא כל התמונה. אחרים כבר למדו איך לקדם את הקנאביס ממעמד של כלי למעמד של שותף.
כשאתה יוצר שותפות עם קנאביס, הטקס משתנה. זהו היפוך מחשבתי עמוק: במקום לנסות "להתאים" את הצמח לסיטואציה קיימת – "אני הולך למסיבה, אז אשתמש בקנאביס כדי להיות חברותי" – אתה הופך את הכוונה שלך למרכז, ובונה את הסיטואציה סביבה. הכוונה הופכת למגדלור, והסביבה הופכת לסירה הבטוחה. אתה לא רק צורך את הצמח; אתה מזמין אותו במודע למרחב מקודש שהכנת במיוחד עבורו ועבורך. אתה יוצר מרחב בטוח, מכוון, ושקט. והכי חשוב, אתה מתחייב להקשיב. אתה מקשיב עם כל כולך לתחושות שעולות, לזיכרונות שצפים, לחוכמה השקטה שהגוף שלך אוצר בתוכו.
בשותפות הזו קורה דבר מופלא וסימטרי: עצם הפתיחות לראות בצמח את מה שלא ראית בו קודם, מעניקה לך את היכולת לראות גם בעצמך את מה שהתעלמת ממנו. הצמח הופך למראה רגישה המשקפת את מה שכבר קיים בתוכך. הוא יכול להאיר דפוסים שהיית עיוור אליהם – לפתע, הביקורת העצמית הבלתי פוסקת שלך נשמעת ברור מתמיד. הוא אינו מנפץ את ההגנות שבנית, אלא מאפשר להן להתרופף בעדינות, ויוצר מרחב פנימי בטוח מספיק כדי שתוכל להרגיש את מה שהן מסתירות. זו הסיבה שהחוויה הופכת עשירה ומרפאת יותר; הריפוי האמיתי מגיע מאינטגרציה – מהחזרת החלקים האבודים האלה אל תוך השלם שהוא אתה.
מתיאוריה למעשה: הדרך להתחיל
הפילוסופיה הזו אינה המצאה שלי. זוהי מתודולוגיה מעשית שפותחה ושוכללה במשך יותר מעשור על ידי דניאל מקווין והצוות שלו ב-Medicinal Mindfulness, ארגון האם של Psychedelic Sitters School (PSS). הם היו חלוצים בפיתוח פרוטוקולים מובנים המאפשרים לעבוד עם קנאביס באופן פסיכדלי מלא, בדומה למסגרות המשמשות במחקרים קליניים עם חומרים אחרים. 'מעגל קנאביס מודע' (CCC) הוא התוצאה הישירה של עבודה חלוצית זו. זהו מרחב שתוכנן מהיסוד כדי ללמד ולאפשר את השותפות הזו.
אז איך זה עובד בפועל? מעגל קנאביס מודע אינו מפגש ספונטני, אלא תהליך מובנה בן שלושה חלקים: מפגש הכנה מקדים, המעגל המרכזי עצמו – מסע פנימי עמוק במרחב בטוח, ולבסוף מפגש אינטגרציה לעיבוד התובנות. זוהי הזדמנות לחוות את עוצמתה של עבודה מכוונת בתוך קהילה קטנה ותומכת.
אם חווית המעגל מהדהדת בכם ומעוררת בכם קריאה לא רק לחוות, אלא להוביל – ללמוד את המיומנות של החזקת מרחב כזה עבור אחרים – הצעד הבא הוא תוכנית ההכשרה למנחים פסיכדליים (PGT). זוהי הדרך להפוך את הקריאה הזו למקצוע.
⬅️ לקריאה נוספת והרשמה לתוכנית ה-PGT לחצו כאן
כדי לשמוע עוד ולשאול כל שאלה, אתם מוזמנים להצטרף אלינו למפגש פתוח, ללא עלות, שיתקיים ב-13 בנובמבר.
⬅️ להרשמה למפגש הפתוח לחצו כאן
אם אתם מרגישים שהגיע הזמן לעבור מלהשתמש בקנאביס לשותפות אמיתית איתו, אני מזמין אתכם לחוות זאת ממקור ראשון.
⬅️ לפרטים נוספים ולהרשמה למעגל הקנאביס המודע