האם גלולה יכולה לרפא את הנפש בכוחות עצמה? מאמר דעה פורץ דרך זה קורא תיגר על התפיסה המפשטת של טיפול פסיכדלי כתרופה בלבד, ומדגיש כי ההקשר הטיפולי אינו רק תוספת – הוא לב ליבה של ההחלמה. באמצעות ניתוח עומק של עקרונות פסיכותרפויטיים, המחברים מפרקים את הדיכוטומיה המלאכותית בין התערבות ביולוגית לתמיכה נפשית, ומציעים גישה אינטגרטיבית להבנת הפוטנציאל של חומרים אלו. מטרתם היא לעצב מחדש את האופן שבו חוקרים, קלינאים ורגולטורים מתייחסים לגישה טיפולית מבטיחה זו.
תקציר
טיפול בהפרעות נפשיות באמצעות חומרים פסיכדליים מייצג את אחד מכיווני הטיפול המבטיחים ביותר בפסיכיאטריה כיום. מאז ראשיתו בשנות ה-50, טיפול זה נתפס כפסיכותרפיה בסיוע פסיכדלי – כלומר, צורה של פסיכותרפיה המשתמשת בהשפעות הביולוגיות העמוקות של חומרים אלה כזרז לשינוי בחשיבה, ברגשות ובהתנהגות. על פי תפיסה זו, למרכיב הפסיכותרפויטי יש חשיבות עליונה הן לבטיחות הטיפול והן ליעילותו. לאחרונה, תפיסה זו מאותגרת על ידי הרעיון שההשפעות הטיפוליות הפוטנציאליות של פסיכדלים נובעות אך ורק מהחומר עצמו, ללא תפקיד לפסיכותרפיה. בגישה זו, הליווי על ידי מטפלים נתפס כתמיכה פסיכולוגית בלבד, שנועדה לשמור על בטיחות מתן החומר. במאמר דעה זה, המחברים מציגים ניגוד בין שתי התפיסות וטוענים כי אפיון הטיפול בפסיכדלים כהתערבות ביולוגית גרידא (כאשר התמיכה הפסיכולוגית היא מרכיב בטיחותי בלבד) מייצג דואליזם מיושן ורדוקציוניסטי, ששלט בטיפול ובמחקר הפסיכיאטרי במשך זמן רב מדי. לדיון זה יש השלכות חשובות על המחקר והרגולציה של תרכובות אלו.
ממצאים עיקריים
- השפעתם של חומרים פסיכדליים, ובמיוחד תרופות פסיכוטרופיות, תלויה באופן עמוק בהקשר (set and setting); הסביבה הטיפולית היא גורם מכריע בתוצאה ולא רק אמצעי בטיחות.
- ההבחנה בין "תמיכה פסיכולוגית" ל"פסיכותרפיה" במחקרים פסיכדליים היא מלאכותית. שלבי ההכנה, הנוכחות הטיפולית במהלך הסשן ופגישות האינטגרציה שלאחריו הם כולם תהליכים פסיכותרפויטיים במהותם.
- התפיסה הרדוקציוניסטית, הרואה בטיפול התערבות ביולוגית בלבד, מתעלמת ממנגנוני השינוי המרכזיים (כמו למידה, תובנה וחוויה מתקנת) ועלולה לסכן את המטופלים על ידי זלזול בחשיבות הקשר הטיפולי.
- ישנה קריאה לרגולטורים להכיר בכך שטיפול פסיכדלי הוא סוג של פסיכותרפיה, כדי להבטיח סטנדרטים נאותים של הכשרה, טיפול ואתיקה מקצועית.
השלכות קליניות
המאמר מדגיש כי אין להתייחס לטיפול פסיכדלי כאל מתן תרופה בלבד. כדי להבטיח בטיחות ויעילות, יש ליישם אותו בתוך מסגרת פסיכותרפויטית מקיפה. הדבר מחייב מטפלים בעלי הכשרה מתאימה, המסוגלים ליצור תנאים המעודדים חוויות טיפוליות ולתמוך במטופלים בתרגום חוויות אלו לשינוי בר-קיימא בחייהם. התעלמות מהמרכיב הפסיכותרפויטי והפרדה בין מתן החומר לבין הטיפול הנפשי עלולה לא רק למצות את הפוטנציאל הטיפולי, אלא אף לגרום נזק, למשל על ידי חיזוק דפוסים לא מתפקדים או יצירת טראומה מחדש. לכן, יש לשלב התערבויות פסיכדליות במבנים הקיימים של טיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפויטי באופן אחראי ומושכל.
פירוט המחקר
- מתודולוגיה:
- מאמר דעה המבוסס על ניתוח תיאורטי וביקורת על המודלים המחקריים והרגולטוריים הנוכחיים בטיפול פסיכדלי.
פרטי הפרסום
- מחברים:
- Gerhard Gründer, Manuela Brand, Lea Mertens, Henrik Jungaberle, Laura Kärtner, Dennis J Scharf, Moritz Spangemacher, Max Wolff
- תאריך פרסום:
- 12 בדצמבר 2023
- מקור:
- The Lancet Psychiatry
- סוג מחקר:
- מאמר דעה
- סוג פרסום:
- מאמר דעה
- תחום מחקר:
- פסיכיאטריה, פסיכותרפיה, פסיכדלים
- DOI:
- 10.1016/S2215-0366(23)00363-2
- ציטוט מלא (APA):
- Gründer, G., Brand, M., Mertens, L., Jungaberle, H., Kärtner, L., Scharf, D. J., Spangemacher, M., & Wolff, M. (2023). Treatment with psychedelics is psychotherapy: beyond reductionism. The Lancet Psychiatry. Published online December 12, 2023. https://doi.org/10.1016/S2215-0366(23)00363-2