סמים וחומרים פסיכואקטיביים

עפ”י נתוני הרשות הלאומית למלחמה בסמים 41% מבני 18-25 ו-33% מבני 26-40 צרכו קנאביס בשנת 2016 – סה”כ יותר ממיליון איש, רובם מתחת לבני 30. (המחקר בקישור הזה)

אין נתונתים ברורים עי מספר הישראלים שצורכים חומרים פסיכדליים (בעיקר LSD, MDMA, פסילוסיבין – החומר ב”פטריות הקסם” – וקטאמין), אבל מעבודתי באנשים טובים ובהודו, אפשר להניח שמעל 100,000 (במחקר מ-2005 מצאו שרבע מהישראלים המטיילים בהודו צרכו חומרים פסיכדליים וההערכה שמדובר ב-40,000 מטיילים ישראלים בהודו לשנה – כלומר אפילו אם השימוש לא עלה יש יותר מ-100,000 צעירים בארץ שצרכו פסיכדלים כאשר היו בהודו מאז הוצאת הדוח)

בישראל מושקעים מאמצים רבים למנוע צריכת סמים ולטפל באלו שהתמכרו או הסתבכו עם המשטרה. כל מסגרות הטיפול משרתות אלפים בודדים בשנה – כלומר יש למעלה ממיליון אנשים בארץ שצורכים קנאביס ו/או חומרים פסיכדליים שאין להם מענה. יש כמה נקודות אור בתוך החשיכה – חלק קטן ממטפולי קנאביס רפואי זוכים לליווי בהתחלה ויש כמה קבוצות שעובדות במסיבות טבע, אך מי שניסה לעודד אימוץ כללי בטיחות והרחבת הידע עבור החומרים הסתכן בהאשמה של “עידוד צריכת סמים-. (אגב, הנתונים מפורטוגל, ששינתה גישה לפני כמעט 15 שנים ומקומות אחרים שעשו זאת בעקבותיה, מראים את ההפך – שיח פתוח, כנה ולא שיפוטי לגבי צריכה דווקא מפחית שימוש).

למיליון צרכני סמים שמאמצי המניעה כבר לא רלוונטיים להם ולעולם לא יצטרכו גמילה או טיפול, יש צרכים ושאולות מיוחדים שכיום אין להם יחס.

• מה מקום הסמים בחיים שלי?
• האם הם תורמים או מקשים (או שניהם יחד)?
• כיצד להגביר בטיחות ולהפחית סיכונים וסכנות?
• עד כמה ואיך אפשר לעשות טיפול עצמי עם החומרים (להשתמש בהם לשיפור עצמי ו/או התמודדות עם קשיים)?…

במסגרת העבודה בהודו עלו השאלות הבאות לעתים קרובות:

• אני שוקל לצרוך חומר מסוים (או מנסה לבחור בין כמה). מה אפשר לדעת כדי להבין האם זה מתאים לי.
• יש עדויות רבות שחומרים פסיכדליים יכולים לעזור (ממחקרים קליניים ואנשים מפורסמים שמספרים כיצד שימוש בפסיכדליים טרם להם בחיים). מה אפשר לעשות כדי לשפר את הסיכוי לחוויה חיובית ולצמצם את הסיכום לחוויה שלילית?
• איך אפשר להבין את חוויה פסיכדלית שהייתה ולנצלו לפיתוח אישי?
• מה אפשר לעשות כאשר אדם חובה קושי תחת השפעת חומרים פסיכדליים?