יש במדינת ישראל בערך מיליון צרכני סמים. אלפים בודדים יצטרכו או יגיעו (דרך טיפול משטרתי) למרכזי גמילה. כל השאר מתפקדים ו/או מצליחים בבי”ס, בצבא, בלימודים, בעבודה ובמשפחה.
כמעט כולם שמעו את האזהרות מפני שימוש, אבל בגלל שהמציאות שלהם שונה מתסריטי האימים שתיארו, עכשיו אותן אזהרות לא רלוונטיות (במקרה הטוב).
לצרכני קנאביס ופסיכדלים (בעיקר MDMA, LSD, פסילוסיבין וקטמין) המצב מורכב יותר מי תמונת ה שחור ולבן של הממסד. בחוויה שלהם ומירב חבריהם החומרים עושים להם טוב הם מכירים בזה שיש אלו שנפגעים כתוצאה משימוש אבל רואים שמדובר במיעוט קטן ואין מי שיכול להנחות אותם מה ניתן לעשות כדי שזה לא יהיה הם. יש גם רבים שעוברים חוויות קשות אך זמניות תחת השפעת החומרים האלו.
לרוב הנחיות מאוד כלליות.
- “לא כדאי לעשות סמים אם יש היסטוריה משפחתית של מחלות נפש” – אבל מאוד משנה באיזה סם מדובר, באיזו בעייה נפשית ואיזה קשר משפחתי
- “יש מחקרים שניתן לטפל בפוסט טראומה בעזרת MDMA” – אבל למה זה לא תופס במסיבות טבע?
- “כשצורכים פסיכדליים חשוב להיות בסביבה בטוחה עם אנשים טובים” – מה זה סביבה בטוחה עבורך ואיך מגדירים אנשים טובים?
- הגבלת השימוש – איך להוריד כמות ו/או תדירות, בלי להיכנס לתוכנית בה המטרה הפסקה מוחלטת.
זה לא שאין מדע או או הנחיות טובות יותר. למרות עשרות שנים של איסור על מחקר על חומרים האלו המדע החל להתפתח וב-15 שנים האחרונות אנחנו מבינים הרבה יותר איך החומרים האלו פועלים לטוב ולרע. אבל המדע מסובך מורכב ולפעמים קשה להשגה והוא מתבלבל עם כל שנות התעמולה. לאדם יחיד הצריך לקבל החלטה אישית לגבי עצמו מאוד קשה להבין את גורמי הסיכון הרלוונטיים.
לאורך השנים ובמיוחד בעבודה באנשים טובים ובפינה שלנו דיברתי עם אלפי צעירים על מקום צריכת הסמים בחייהם על הכוונות ואחרי השימוש כללי זהירות וביטחון איך להבין איפה הגבול הוא בכללי איך לשמור על עצמם.
כל אדם הוא סיפור בפני עצמו יש לו הרכב קמתי נפשי וחברתי ייחודי ואשמח לחקור איתכם את הנושא.
מחקרים ומאמרים על סמים
