משבר פסיכדלי/דלקה קשה/”טריפ רע” – מה עושים?

1. 1. ללמוד על “סט וסטינג” – חלק גדול מהחוויה הפסיכודלית הוא שילוב של ה”סט” – המצב הרגשי/נפשי של המשתמש – וה”סטינג” – הסביבה, האנשים, המוזיקה. לדעת מה המניעים להתנסות (מה רוצים להשיג מהחוויה) ולהיות כן עם עצמך לגבי המצב הנפשי והרגשי. לבחור את המקום, החברה והמוזיקה בהתאם לכוונה (למשל, כדאי למי שרוצה לחוות חוויה פנימית ועמוקה לעשות זאת במקום מוגן, עם מוזיקה רגועה ונוכחות אנשים שניתן לסמוך עליהם במקרה שעולה תוכן קשה או מפחיד). 2. לתכנן את החוויה – למרות שלא ניתן לתכנן את תוכן החוויה, אפשר לדאוג מראש לדברים שיכולים להפוך למסובכים או קשים בעת או בסיום החוויה. אפשר לתכנן מראש איפה (בגדול) תהיו – בבית מוגן, בטבע יפה, במסיבה טובה; לתכנן את הזמן – מתי מתחילים ומתי זה צפוי להסתיים; לדאוג מראש לאוכל ולשתייה; לתכנן איך חוזרים או איפה ישנים בסוף (ועד שהולכים לישון זה לא לגמרי נגמר). לא מכינים לו”ז שיהיה קשה לעמוד בו, אלא חושבים על הדברים האלו מראש, כדי שיהיו פחות דברים שיעסיקו או יטרידו בזמן החוויה 3. להחליט מראש למי לפנות אם יהיה קשה – שיהיה מישהו שמבין מהו מצב פסיכודלי, שלא ייבהל, שאפשר יהיה לספר לו את האמת על מה שקורה. לעתים קרובות, עצם העובדה שיש למי לפנות מרגיע מספיק ומונע את הצורך לפנות.

הכי טוב זה להתקשר אליי או לשלוח הודעה, כדי לקבל הדרכה אישית

1. להעניק מרחב בטוח – קודם כל לדאוג לשלומו הפיזי של האדם, לוודא שאין סכנה בריאותית, בטיחותית או אחרת. אם יש חשש לביטחונו או בריאותו – זה קודם  לכל השאר. מדלקה קשה אפשר להשתקם (אפילו בקלות עם העזרה הנכונה) – ממוות לא. מי שמהסס, כי הוא מפחד מהחוק – עלול להסתבך קשה יותר. אם הוא חושב שרודפים אחריו, צופים בו או מסתכלים עליו, צריך לקחת אותו למקום בו ירגיש בטוח יותר. חשוב יותר שתתפוס את המקום של אחד ששמר על השפיות ושתשחרר אותו מהצורך לשמור על עצמו.
2. יושבים, לא מדריכים – התוכן של חוויה פסיכדלית מורכב מגורמים רבים מאוד, חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים, וטבעה של חוויה פסיכדלית הוא חוסר היכולת לשלוט בחוויה. זה נכון עוד יותר לגבי היכולת לשלוט בחוויה של מישהו אחר. כל ניסיון לכוון את החוויה או לקבוע מה יהיה, עלול לגרום לתסכול רב אצל שניכם. המטפלים המנוסים ביותר (גם מלפני האיסור וגם עכשיו) – כולם מספרים שמה שקורה זה מה שצריך לקרות, ותפקידנו ברגעים הקשים להיות שם בשביל האדם.
3. מדובבים, לא מרגיעים – התגובה הטבעית ביותר היא לנסות להרגיע אדם נסער. אנחנו כן צריכים להרגיע אותו, ולומר לו שהוא לא בסכנה ושאנחנו שומרים עליו, אבל כל ניסיון לשכנע אותו שדברים אינם כמו שהוא חווה, עלול לפגוע בקשר. צריך לכבד כל רגש שעולה, כולל הקשים. בדרך כלל הסיבה לרגש (עצב/כעס/פחד) לא תהיה משהו שקורה שם, ולא באמת תוכל להעלים  אותה. אבל כשאנשים מדברים על מה הם חווים, הם מצליחים לעשות לעצמם סדר בראש. אפשר לשואל שאלות שהתשובות עליהן פשוטות או אפילו רק להגיד “אני מבין” או “אני לא מבין” – ולתת לאדם לדבר.
4. קשה זה לא תמיד רע – לכולנו היו חוויות קשות שלימדו אותנו דברים חשובים והראו לנו כוחות. החוויה תחת השפעת פסיכדליים נשארת גם אחר כך. כאשר אנחנו מאפשרים לאדם תחת פסיכדליים להבין ולפתור את המצוקה (וזה מה שקורה שנצמדים לעקרונות אלו), לרוב הוא פותר בעיה שגם מפריעה ביום-יום.

ואם לא עשית זאת, צור איתי קשר – אתה לא חייב להתמודד לבד.

מה לעשות כשמישהו במשבר פסיכודלי?

סרט הדרכה על ארבעת העקרונות להתערבות במשבר פסיכודלי (כ-20 דקות באנגלית)

הכשרות צוות בפסטיבלים בעולם

חוברות הדרכה