שון

קטמין מציע הקלה מהירה ותקווה חדשה לסובלים מדיכאון עמיד, אך לצד השפעתו המהפכנית הוא מביא עמו תופעות לוואי ייחודיות, ובראשן תחושת ניתוק מהמציאות המכונה "דיסוציאציה". האם חוויה פסיכואקטיבית זו היא תופעת לוואי בלתי רצויה, או שמא היא חלק הכרחי ממנגנון הפעולה הטיפולי? מאמר סקירה זה צולל אל לב המחלוקת המדעית, בוחן את הראיות הקיימות ומתווה כיוונים למחקר עתידי במטרה להבין את הקשר המורכב בין ההשפעות הדיסוציאטיביות של קטמין ליעילותו נוגדת הדיכאון.

  בעוד השימוש בקטמין לטיפול בדיכאון עמיד הולך ומתרחב, עולות שאלות קריטיות לגבי בטיחותו בשימוש ארוך טווח. מחקר מקיף זה מספק תשובות ראשונות ומרגיעות, תוך שימוש במתודולוגיה ייחודית המשלבת סקר רחב היקף בקרב קלינאים וסקירת ספרות שיטתית. מטרת המאמר היא לבחון את השכיחות והאופי של תופעות לוואי חמורות בקרב אלפי מטופלים, כדי לספק תמונה מבוססת-ראיות

האם גלולה יכולה לרפא את הנפש בכוחות עצמה? מאמר דעה פורץ דרך זה קורא תיגר על התפיסה המפשטת של טיפול פסיכדלי כתרופה בלבד, ומדגיש כי ההקשר הטיפולי אינו רק תוספת – הוא לב ליבה של ההחלמה. באמצעות ניתוח עומק של עקרונות פסיכותרפויטיים, המחברים מפרקים את הדיכוטומיה המלאכותית בין התערבות ביולוגית לתמיכה נפשית, ומציעים גישה אינטגרטיבית