הצד הפסיכדלי של קנאביס

האם קנאביס יכול להיחשב כחומר פסיכדלי?

מבחינה כימית-פרמקולוגית

לפשט נושא כימי מורכב – רוב הפסיכדליים הקלאסיים (כגון LSD, פסילוסיבין שבפטריות קסם, מסקלין שבקקטוסי פיוטה, ו-DMT) שייכים לאחת משתי “משפחות מולקולות” – טריפטמינים או פנאתילאמינים. מחקרים מהעשורים האחרונים הראו כי חומרים אלו פועלים בעיקר על ידי הפעלת קולטן הסרוטונין 5-HT2A במוח. התפתחות הבנה זו הייתה תהליך ארוך:

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, כאשר LSD ופסילוסיבין התגלו והפכו לנושאי מחקר, החוקרים שמו לב לדמיון המבני שלהם לסרוטונין. זה הוביל להשערה שפעילותם הפסיכדלית קשורה למערכת הסרוטונין במוח. בשנות ה-80 וה-90, מחקרים נוספים זיהו את הקולטן הספציפי 5-HT2A כמטרה העיקרית של חומרים פסיכדליים.

ב-1998, מחקר פורץ דרך הראה כי עכברים שחסר להם הגן ל-5-HT2A לא מגיבים להשפעות ההתנהגותיות של LSD. מחקרים נוספים בשנים שלאחר מכן אישרו את המרכזיות של קולטן זה בהשפעות הפסיכדליות של חומרים אלו.

קנאביס, לעומת זאת, הוא צמח מורכב המכיל מעל 150 חומרים פעילים הנקראים קנבינואידים. החומרים האלה פועלים בעיקר על מערכת שונה במוח – המערכת האנדוקנבינואידית. עם זאת, מחקרים עדכניים מגלים קשרים מפתיעים בין מערכת זו למערכת הסרוטונין:

1. מחקר משנת 2018 גילה שקנאביס יכול להפעיל את קולטני 5-HT2A באופן עקיף.
2. מחקר משנת 2019 מצא דמיון בפעילות המוח תחת השפעת קנאביס לפעילות הנצפית בשימוש בחומרים פסיכדליים קלאסיים.
3. מחקרים עדכניים מראים ש-THC, החומר הפעיל העיקרי בקנאביס, יכול להגביר את פעילות קולטני 5-HT2A, בדומה לפסיכדליים קלאסיים.
4. CBD, מרכיב נוסף חשוב בקנאביס, נקשר ישירות לקולטן הסרוטונין 5-HT2A, המתווך חוויות פסיכדליות כמו אלו מ-LSD או מסקלין.
5. טרפנים, חומרים ארומטיים בקנאביס כמו β-Caryophyllene, לינלול וליימונן, גם מתקשרים לקולטני 5-HT2A ו-CB1, ועשויים להגביר את השפעות ה-THC.
6. מחקר משנת 2023 גילה נוכחות של אינדול בקנאביס, מולקולה שנמצאת גם בפטריות פסיכדליות. ממצא זה מעלה שאלות מרתקות לגבי הפוטנציאל הפסיכדלי של קנאביס.

מבחינת החוויה

החוויה הסובייקטיבית של צריכת קנאביס מספקת תובנות נוספות לגבי הפוטנציאל הפסיכדלי שלו. מחקרים מראים כי משתמשים מדווחים על חוויות של שינויי תפיסה, תחושת אחדות, ושינויים בתפיסת הזמן והמרחב – כולם מאפיינים מוכרים של חוויות פסיכדליות.

הפסיכולוג אברהם מאסלו הגדיר חוויות אלו כ”חוויות שיא” – רגעים חולפים של תפיסה מורחבת המעידים על התעלות עצמית. לפי מאסלו, חוויות שיא הן רגעים מיסטיים, טרנסצנדנטליים או פסיכדליים שמאופיינים בריכוז עצום שאינו מתרחש בדרך כלל. במצב תודעה זה, התפיסה הופכת ל”לא-שיפוטית” ו”לא-משווה”, מה שמאפשר ראייה אובייקטיבית יותר של העולם.

חוויות שיא, לפי מאסלו, מתרחשות בכל התרבויות והמסורות הדתיות, והן מהוות רגעים בלתי ניתנים לתיאור שיכולים לשנות לצמיתות את הגישה של האדם לחיים. הן מלוות ברגשות של הכרת תודה, ענווה, פליאה, יראה וכניעה, ויכולות להוביל לתחושה של קדושה בחיי היומיום.

הספרות המדעית מכילה מספר רב של מאמרים המתארים מצבים פסיכוטיים בעקבות צריכת קנאביס. חשוב לציין כי ברוב המקרים, מדובר במצב זמני שחולף תוך מספר שעות. ניתן לתאר מצבים פסיכוטיים זמניים אלה כתוצאה מצריכת חומר כסוג של חוויה פסיכדלית, אם כי יש להיזהר מהכללות גורפות.

עם זאת, חשוב לציין כי החוויה הפסיכדלית של קנאביס עשויה להיות שונה מזו של חומרים פסיכדליים קלאסיים. בעוד שחומרים כמו LSD או פסילוסיבין נוטים לגרום לשינויים דרמטיים יותר בתפיסה ובמצב התודעה, ההשפעות של קנאביס נוטות להיות עדינות יותר ומשתנות יותר בין אינדיבידואלים ובין זנים שונים של הצמח.

היסטורית, השימוש בקנאביס למטרות רוחניות ופסיכדליות מתועד במסורות רבות. בהודו העתיקה, למשל, קנאביס היה חלק אינטגרלי מפרקטיקות דתיות, במיוחד בקרב מאמיני שיווה. הסאדהוס, נזירים הינדים נודדים, משתמשים בקנאביס כחלק מפרקטיקות מדיטציה ויוגה, מאמינים שהוא מסייע להשגת מצבי תודעה מורחבים.

בטיבט, קנאביס שולב בפרקטיקות של בודהיזם טנטרי, שם האמינו שהוא מסייע בתרגילים רוחניים ובהשגת תובנות עמוקות. במסורות שמאניות שונות, קנאביס שימש ככלי לחקירה פנימית ולהשגת חוויות טרנסצנדנטיות.

מבחינה טיפולית

למרות הפוטנציאל הטיפולי המשמעותי של קנאביס, מפתיע לגלות כי טרם נערך מחקר מקיף על השילוב של קנאביס וטיפול פסיכדלי. חלק גדול מההסבר לכך טמון בקשיים הרגולטוריים והמשפטיים לבצע מחקר על קנאביס, במיוחד בהקשר של טיפולים פסיכדליים.

למרות המחסור במחקר פורמלי, ישנם מטפלים מובילים בתחום שמשלבים קנאביס בפרקטיקה הטיפולית שלהם. דניאל מקווין וד”ר מארק בראונסטין, למשל, מלמדים כיצד הם משתמשים בקנאביס באופן פסיכדלי או לפחות פסיכוליטי (טיפול במינונים קטנים יותר) במרפאות שלהם.

דניאל מקווין, בפרט, מציע תובנות מרתקות על השימוש בקנאביס בטיפול פסיכדלי ב-PTSD. בספרו “Psychedelic Cannabis: Breaking the Gate”, הוא מתאר כיצד קנאביס יכול לשמש ככלי טיפולי רב-עוצמה, במיוחד עבור מטופלים שסובלים מטראומה. לפי מקווין, היתרון של קנאביס הוא ביכולתו לעורר חוויות פסיכדליות מתונות יחסית, מה שמאפשר גמישות רבה יותר בטיפול ומתאים במיוחד למטופלים שעשויים להיות מאותגרים על ידי חוויות פסיכדליות אינטנסיביות יותר.

מקווין מדגיש את חשיבות הסט והסטינג בשימוש בקנאביס למטרות טיפוליות, כולל יצירת סביבה בטוחה ונוחה וקביעת מטרה טיפולית ברורה. הוא פיתח תערובות קנאביס ספציפיות ופרוטוקולים של מינון כדי להגביר את הפוטנציאל הפסיכדלי של קנאביס תוך מזעור חרדה או תופעות לוואי לא רצויות אחרות.

הגישה של מקווין, המכונה “Cannabis-Assisted Psychedelic Therapy”, משלבת נשימה מודעת, מדיטציה ופרקטיקות אחרות כדי להעמיק את החוויה הטיפולית. הוא מדווח על הצלחה בשימוש בגישה זו לטיפול ב-PTSD, דיכאון, חרדה ובעיות בריאות נפשית אחרות. מקווין רואה בקנאביס אלטרנטיבה עדינה יותר לפסיכדליים אחרים שעדיין יכולה לייצר תובנות משמעותיות וריפוי.

מקווין מציין חמש יכולות פנימיות שמתפתחות דרך השימוש המכוון בקנאביס: מודעות גופנית מוגברת, יכולת לשחרר ולהרפות, יכולת להתמקד ולהתרכז, פתיחות לחוויה, ויכולת לשלב ולהטמיע את החוויה. הוא מדגיש את חשיבות עבודת האינטגרציה לאחר החוויה הפסיכדלית עם קנאביס