צעירים רבים מקבלים את סט האזהרות לפני שהם יוצאים – “שלא תחזור לי דולפין”. האמת שיש מעט מאוד (בשנה רגילה בודדים, מתוך עשרות אלפי מטיילים) ש”מתפלפים” – עוברים משבר פסיכוטי, לרוב, אך לא תמיד, בעקבות חווית סמים. יש גם תופעות אחרות עליהן מדובר פחות – חרדות, דיכאון, ועוד. מנגד עומדים בכל שנה עשרות אלפי ישראלים שמתארים את החוויה בהודו כחיובית (גם אם לפעמים מאוד קשה), מצמיחה ומפתחת.
מה גורם לאדם אחד להשתגע ולשני לפרוח בהודו?
בהרצאה נדבר על מה שעובר על התרמילאי הישראלי הממוצע, על דרכי התמודדות אפשריים ומקורות תמיכה בעת צרה. אספר מה פגשתי במהלך חמש שנים של הפעלת “הפינה שלנו בהודו” – אלו קשיים נפוצים ואלו פחות, ומה אפשר לעשות לא רק כדי לנסות למנוע קשיים, אלא איך לקחת את האתגרים למקום בונה ומחזק.
נדבר גם על צריכת סמים, ואיך היא משפיעה (לטוב ולרע) על תהליכי גיבוש הזהות. צריכת סמים נפוצה מאוד בהודו, וגם מי שלא צורך אותם, בדרך כלל יפגוש אותם – בגסט-האוסים, במסיבות, ברחוב ובמסעדות. כל זאת – כדי להבין איך החומרים השונים שמסתובבים משפיעים על הרגש ועל הנפש (ומה אפשר לעשות במצבים קשים). זה יעזור לכל מטייל לשמור גם על עצמו וגם על הסובבים אותו.
חשוב להבין מטרת השיחה אינה לעודד או לגנות צריכת סמים, אלא לדבר בפתיחות על מה קורה בשטח, וכיצד אפשר לשפר את הטוב ולצמצם את הסיכון.