שתהיה לך נחיתה רכה וקלה

שתהיה לך נחיתה רכה וקלה

לפעמים קשה לנחות מהודו. לפעמים קשה מאוד לנחות מהודו. איך אפשר לרכך את הנחיתה?
כל אחד הוא סיפור בפני עצמו וכמו שיש אלו שחוזרים ותוך זמן קצר כבר מתחילים לרוץ, יש גם אלו שלוקח להם עד חצי שנה (או יותר) לפני שהם נכנסים לשגרה. בזמן שעבדתי ב הפינה שלנו בהודו, הייתי מוציא מטיילים מהפיד שלי רק כשראיתי שחזרו לארץ, התחילו לעבוד או ללמוד והיו (בגדול) מבסוטים מחייהם – גם אם עדיין התגעגעו נורא. היו גם רבים שהמשיכו לדבר איתי גם אחרי שחזרו.
אנשים מאוד שונים ואין מדריך כתוב שיכול להיות נכון לכולם, אבל יש כמה מגמות ואני מגיש אותם לשיקולך

בדרך כלל (ויש תמיד יוצאים מהכלל) רצוי:

לפעול מהר – ראיתי שבאופן כללי (ושוב – זה כללי), ככל שנכנסו לשגרה כלשהי מהיר יותר, הם הגיעו לנקודת שביעות הרצון מהר יותר. גם אם חזרו והתחילו לעבוד במקום לא טוב או לא מתאים מצאו עבודה טובה מהר יותר מאשר אלו שישבו בבית וחיכו לעבודת חלומותיהם (או אפילו חיפשו עבודה “טובה”). זה גם לא צריך להיות עבודת בשכר או לימודים רציניים – גם להתנדב או להיות מתלמד, או לקחת קורס קצר במשהו (עדיף משהו שמעניין, אבל גם הכנה לפסיכומטרי כלול) עוזר באופן משמעותי.
לעבד את המשמעות – כאשר אני חוזר לארץ, אני חוזר לקיבוץ ולפחות 100-150 אנשים רוצים לשמוע ממני איך היה. 90% רוצים סיכום במילה, או מקסימום משפט, אחד. להם אני נותן סיכום. כמעט כל האחרים היו בהודו ו/או מכירים אותי מצויין, והם עוזרים לי לעבד את החוויה ולהפנים לקחים. כשאנחנו מדברים על חוויה או מקום, אני לא מסתפק בתיאור מה שהיה ומשפט כמו “איזה הודו” או “זה היה טוב” אלא לחפש מה גרם לחוויה או מקום להיות משמעותי ואני עושה זאת בתהליך מתגלגל – אם אתמול דיברתי עם מישהו על זה שאני אוהב את קסול בגלל האנשים ששם, בפעם הבאה שאדבר על קסול (גם אם השיחה עם אדם אחר), אנסה לדבר על מה יש באנשים שם שכל כך קסם לי. בגלל שהצורך שלי לעבד ולדבר גדול מהיכולת של רוב האנשים להקשיב, אני “מפזר את הטיפול” בין חברים שונים.
להפסיק (לפחות להפחית) פעילות בקבוצות שקשורות להודו – כשחוזרים מחוויה גדולה ומשמעותית כמו הטיול להודו, הדבר הכי טבעי זה לרצות לשתף – תמונות, סיפורים, המלצות ועוד. הקבוצות מספקות מסגרת טובה לזה (ובמיוחד כשנמאס לסובבים לשמוע “עוד סיפור הודו”), אבל בתוך גבולות. אם כבר בחרת והעלית את 300 התמנות הטובות (מוך ה-2,000 שיש), כתבת את ההמלצות (ודיס-המלצות), והקבוצות עדיין התעסוקה העיקרית או מספקות צורך עז להרגיש “הודו” ולהיזכר במה שהיה, זה הזמן לצמצם את הפעילות כי זה לעולם לא ייגמר. תמיד יהיה עוד מישהו עם שאלה או צורך שיש לך תשובה אליה (גם אם אחרי זמן קצר זה הופך לאותה שאלה שוב ושוב) או עוד מישהו בבעיה שהיית בה. מי שצריך את הקבוצות האלו לשמור על “ההודו הפרטי” כנראה מתקשה לשחרר ולהתמקד בחיים שאחרי הטיול.

חושבים: “נשמע קל, אך קשה לביצוע” או “איך אפשר?” בוא ניפגש לצלול עמוק יותר ולבדוק את צרכיך האישיים

השירותים שלי בקשר לטיול הגדול ומה שבא אחריו:

בקצרה – למי לפנות אליי – להבין טוב יותר מה קורה ולהחליט מה עושים הלאה כפר איזון – מקום טיפולי ...
להמשך קריאה
לפעמים התיאורים של נסיעה להודו ושל חוויה פסיכדלית נשמעים מאוד דומים: “הצפת חושים”, “אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא”, ...
להמשך קריאה
נגיד את האמת, לפעמים הנסיעה להודו יכולה להיות מפחידה וקשה יותר להורים מאשר למטייל עצמו. בין אם מדובר בתכנון וגם ...
להמשך קריאה
כבר שני עשורים יוצאים כ-40,000 צעירים ישראלים אחרי צבא או לימודים לטיול ממושך בהודו. רבים מדברים על הטיול להודו כעל ...
להמשך קריאה
צעירים רבים מקבלים את סט האזהרות לפני שהם יוצאים – “שלא תחזור לי דולפין”. האמת שיש מעט מאוד (בשנה רגילה ...
להמשך קריאה
ההרצאה מיועדת בעיקר לנותני שירות לאוכלוסיית התרמילאים. בעשר השנים האחרונות במהלך עשר השנים בהן אני מכיר את סצנת התרמילאים בהודו, ...
להמשך קריאה
איך מתכוננים טכנית ונפשית לטיול ארוך בהודו? נדבר על ההבדל בין חופשה למסע ומה שביניהם. נדבר על “שביל החומוס” – ...
להמשך קריאה
צעירים רבים מתקשים לחזור לשגרה לאחר החזרה מ”הטיול הגדול” ולא נדיר לשמוע על תהליך של עד חצי שנה לפני שהצעיר ...
להמשך קריאה
מעניין? גם לחברים מגיע לדעת
Open chat
ליצור קשר